Daf 30a
רַב עוּלָּא בְּרֵיהּ דְּרַב עִילַּאי הֲוָה לֵיהּ דִּינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן. שְׁלַח לֵיהּ רַב יוֹסֵף: עוּלָּא חֲבֵרֵנוּ עָמִית בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת. אָמַר: לְמַאי שְׁלַח לִי? לְחַנּוֹפֵי לֵיהּ?! הֲדַר אָמַר: לְמִישְׁרֵא בְּתִיגְרֵיהּ,
Rachi (non traduit)
למישרא בתיגריה. כדפרישית אם בא דין אחר לפני אפסוק את זה תחלה:
לחנופי ליה. שמא להחניפו בתמיה:
למאי שלח לי. הא מילתא:
Tossefoth (non traduit)
למישרי ליה תגריה. כשבאו שני דינים בבת אחת דאם בא דין אחד תחלה צריך להקדימו כדאמרינן בסנהדרין (ד' ח.) כקטן כגדול תשמעון אי נמי עשה דכבוד התורה עדיף כדאמרינן פרק בתרא דכתובות (דף קו.):
למאי שלח לי כו'. המ''ל להפוכי בזכותיה כדאמרי' פרק כל כתבי הקודש (שבת דף קיט.) תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן קמי לדינא לא מגנינא רישא אבי סדיא עד דמהפכי בזכותיה:
תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'' – עִם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, הִשְׁתַּדֵּל לְדוּנוֹ יָפֶה.
Rachi (non traduit)
השתדל לדונו יפה. לקמן מפרש לה למישרי בתיגריה אם באו שני דינים לפניך ואחד מהם של תלמידי חכמים הוי פוסק אותו תחלה ופטור אותו מלפניך:
תָּנוּ רַבָּנַן: ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'' – שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד, אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ: ''קַצֵּר דְּבָרֶיךָ''. דָּבָר אַחֵר: ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'' – הֱוֵי דָּן אֶת חֲבֵירְךָ לְכַף זְכוּת.
Rachi (non traduit)
הוי דן את חבירך לכף זכות. ולא בדין בעלי דינים הכתוב מדבר אלא ברואה חבירו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות הכריעו לזכות ואל תחשדהו בעבירה:
תָּנוּ רַבָּנַן: ''וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים'' – מִצְוָה לְבַעֲלֵי דִינִין שֶׁיַּעַמְדוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצוּ לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶם – מוֹשִׁיבִין; אֵיזֶהוּ אָסוּר? שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב, אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ ''קַצֵּר דְּבָרֶיךָ''.
Rachi (non traduit)
שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו דבריו:
מצוה בבעלי דינים שיעמדו. (בעמידה) דהא קרא נמי בבעלי דינין איירי דכתיב אשר להם הריב (דברים י''ט:
י''ז):
Tossefoth (non traduit)
שאם רצו ב''ד להושיב כו'. וההיא דסנהדרין פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט.) דאמר ליה שמעון בן שטח ינאי עמוד על רגליך ויעידו בך אתי דלא כר' יהודה ולדידיה בשעת גמר דין הוה ולא בשעת קבלת עדות שהוא תחלת דין:
מצוה בבעלי דינין שיעמדו. ואפי' ר' יהודה מודה בגמר דין או בעדים דמצוה שיעמדו כדאמרי' בסמוך וקשה דבפרק בתרא דמועד קטן (דף כא. ושם) משמע דועמדו לא משמע עמידה דנפקא לן קריעה מעומד מויקם איוב ויקרע ופריך אלא מעתה ועמד ואמר ה''נ והתניא בין עומד ובין יושב ומשני התם לא כתב ויעמוד ויאמר הכא כתיב ויקם ויקרע וי''ל דועמד שאין מעשה לאחריו כי הכא משמע ודאי עמידה אבל ועמד שיש מעשה לאחריו כי התם ועמד ואמר לא משמע עמידה כמו (כתובות דף כב.) עמדה וקידשה ועמדה ונשאת (ב''ב דף קלט.) ועמד וכתב כל נכסיו לאחר (שם דף קלב.) והא דאמר לה בתי עמודי בס''פ מצות חליצה (יבמות דף קו. ושם) דמשמע דבעינן חליצה מעומד לא משום דכתיב ועמד ואמר כדפי' ועוד דא''כ הויא עיכובא כדכתיב בפרשה ככה דככה עיכובא הוא אלא אמר לה לעמוד משום דמצוה בבעלי דינין לעמוד כדאמר הכא והיה אומר לה לעמוד ולטעון או שמא לחלוץ משום דחליצה הויא כגמר דין:
מַאי ''אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר''? וְכִי תֵּימָא: אִשָּׁה לָאו אוֹרְחַהּ, מִשּׁוּם ''כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה''; נֶאֱמַר כָּאן ''שְׁנֵי'' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ''שְׁנֵי'', מָה לְהַלָּן בְּעֵדִים אַף כָּאן בְּעֵדִים.
Tossefoth (non traduit)
כל כבודה בת מלך פנימה. וא''ת השתא נמי דאיירי בעדים מנא ליה למעוטי נשים דלמא הא דנקט קרא אנשים משום דכל כבודה בת מלך ויש לומר דגבי עדים ע''כ צריכין לבא דאין עד מפי עד כשר אבל לדין יכולה למסור טענותיה ביד אחר:
תַּנְיָא אִידַּךְ: ''וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים'' – בְּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּעֵדִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבַעֲלֵי דִינִין? אָמְרַתְּ: וְכִי אֲנָשִׁים בָּאִין לַדִּין, נָשִׁים אֵין בָּאוֹת לַדִּין?! וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: נֶאֱמַר כָּאן ''שְׁנֵי'' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ''שְׁנֵי'', מָה לְהַלָּן בְּעֵדִים אַף כָּאן בְּעֵדִים.
מַאי ''אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר''? וְכִי תֵּימָא: בְּתוֹבֵעַ וְנִתְבָּע קָא מִשְׁתַּעֵי קְרָא; נֶאֱמַר כָּאן ''שְׁנֵי'' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ''שְׁנֵי'', מָה לְהַלָּן בְּעֵדִים אַף כָּאן בְּעֵדִים.
תַּנְיָא אִידַּךְ: ''וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים'' – בְּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּעֵדִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבַעֲלֵי דִינִין? אָמְרַתְּ: וְכִי שְׁנַיִם בָּאִים לְדִין, שְׁלֹשָׁה אֵין בָּאִין לָדִין?! וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: נֶאֱמַר כָּאן ''שְׁנֵי'' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ''שְׁנֵי'', מָה לְהַלָּן בְּעֵדִים, אַף כָּאן בְּעֵדִים.
Tossefoth (non traduit)
שלשה אין באין לדין. אבל אי בעדים איירי אתי שפיר דאורחא דמילתא דכיון דסגי בתרי דלא אתו טפי אבל הבאים לדין כל בעלי דינין רגילין לבא:
מַאי ''אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר''? וְכִי תֵּימָא: מִדְּלָא כְּתִב ''וַאֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב''– כּוּלֵּיהּ קְרָא בְּבַעֲלֵי דִינִין מִשְׁתַּעֵי; נֶאֱמַר כָּאן ''שְׁנֵי'' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ''שְׁנֵי'', מָה לְהַלָּן בְּעֵדִים אַף כָּאן בְּעֵדִים.
Rachi (non traduit)
וכי תימא. בתובע ונתבע משתעי קרא ואפי' הן תובעים רבים או נתבעים רבים בדין אחד כל התובעים קרי להו קרא חד וכל הנתבעים קרי להו קרא חד:
מה אם נפשך לומר. מה היה לו להשיב על דרך הראשונה:
אַתָּה אוֹמֵר בְּעֵדִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבַעֲלֵי דִינִין? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ''אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב'' – הֲרֵי בַּעֲלֵי דִינִין אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ''וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים''? בְּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: נֶאֱמַר כָּאן ''שְׁנֵי'' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ''שְׁנֵי''; מָה לְהַלָּן בְּעֵדִים, אַף כָּאן בְּעֵדִים.
Rachi (non traduit)
ואם נפשך לומר. ואם תרצה להשיב תשובה על דרך זו הרי לך ג''ש מפורשת שהכתוב מדבר בעדים:
ונאמר להלן שני. על פי שני עדים:
בעדים הכתוב מדבר. ללמדך שאין עדות בנשים:
גְּמָ' מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ''וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים'' – בְּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Rachi (non traduit)
בעדים הכתוב מדבר. דבעדים משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה כי יקום עד חמס באיש וסמיך ליה ועמדו:
גמ' מנהני מילי. דנשים פסולות לעדות:
Tossefoth (non traduit)
שבועת העדות. מנהני מילי. תימה אמאי צריך קרא דעבד פסול לעדות בפ' החובל (ב''ק דף פח.) מלא יומתו אבות על בנים תיפוק ליה משום דגמרינן לה לה מאשה:
וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת, וְאֵינָן חַיָּיבִין עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמָה הֵן חַיָּיבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה? קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
Rachi (non traduit)
ואין חייבין על שגגתה. אם שוגגים הם לגמרי כסבורין שאין יודעין לו עדות ואחר כך נזכרו שהרי אנוסין הן לא קרינא בהו נשבעין לשקר:
ועל שגגתה עם זדון העדות. שמזידים הם ויודעים לו עדות אבל שוגגים הם על הקרבן כשאר שגגת ביטוי לשעבר דאוקימנא באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן:
על זדון השבועה. שהרי לא נאמר בה ונעלם:
בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין – מִפִּי עַצְמוֹ, וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵין חַיָּיבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָּהֶן בְּבֵית דִּין. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים – אֵינָן חַיָּיבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָּהֶן בְּבֵית דִּין.
Rachi (non traduit)
חייבין. קרבן עולה ויורד:
ומפי אחרים. כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות ולא הוציאו שבועה מפיהם אינן חייבים עד שיכפרו בו בב''ד דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד וגו' במקום שאילו היה מגיד היה מועיל וקרא במושבע מפי אחרים כתיב אבל מפי עצמו יליף ר' מאיר בג''ש כדמפרש בגמרא ואפי' חוץ לב''ד:
בפני ב''ד ושלא בפני ב''ד. אם מפי עצמו נשבע שאמר שבועה שאיני יודע לך עדות:
מַתְנִי' שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְּנָשִׁים, בִּרְחוֹקִין וְלֹא בִּקְרוֹבִין, בִּכְשֵׁרִין וְלֹא בִּפְסוּלִין; וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּרְאוּיִן לְהָעִיד.
Rachi (non traduit)
ולא בפסולין. כמו גזלן שהוא פסול מן התורה שנאמר (שמות כג) אל תשת עד חמס:
קרובים. פסולין לעדות בסנהדרין (דף כז:) ילפינן לה והי נינהו התם מפרש:
מתני' שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים. דכתיב (ויקרא ה) והוא עד בראוי להעיד דבר הכתוב ואשה פסולה לעדות כדיליף בפירקין מועמדו שני האנשים:
אלא בראוין להעיד. בגמרא מפרש למעוטי מאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source